למה העולם מופלא?

דמיינו לכם אולם ענק מלא באוצרות יקרים מפז, ובו שולחנות עמוסים במעדנים משובחים ושתיה כיד המלך. אנחנו נמצאים בתוך האולם הזה, רעבים וצמאים, ולא מודעים כלל לכל השפע הסובב אותנו, מפני שהאולם חשוך לחלוטין. האור כבה מזמן, כשהתפרצה בינינו שנאת חינם וכיבתה את אור המודעות והאהבה שזרח בנו קודם. מאז אנו נמצאים בגלות רוחנית, והאור העליון, כוח האהבה הטהורה, נסתר מאיתנו.
אנחנו יצורים שזקוקים לאהבה כמו אוויר לנשימה, אך בבית הספר מעולם לא לימדו אותנו לאהוב, והחוק העליון של הבריאה "ואהבת לרעך כמוך", הפך לסיסמה נבובה וחסרת משמעות. למזלנו קיימת חכמה עתיקת יומין, חכמת הקבלה, שהיא בית הספר הגדול ביותר ללימוד אהבה אמיתית.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל המופלא של החיים, הנוסחה היחידה לאושר עילאי ותענוג בלתי מוגבל. תכלית החיים בעולם הזה היא ללמוד לאהוב. כאשר אדם משיג זאת הוא זוכה להתחבר למקור העליון של שפע אינסופי והנאה אמיתית.

במקור כולנו חלקים של נשמה אחת גדולה, קשורים ומחוברים זה לזה כמו תאים שונים בגוף אחד. אך עקרון זה נסתר מאיתנו בינתיים, ואותו עלינו לגלות אם ברצוננו להיות מאושרים. בסופו של דבר, כל בני האדם עלי אדמות יגלו את הקשר הפנימי ההדוק שקיים ביניהם ויגיעו אל מעיין האהבה.
אנחנו נמצאים בעולם מופלא, מלא באור ואהבה, אך כל עוד אנו שבויים בתכונות האגואיסטיות שלנו אי אפשר להשיג אותו. דומה הדבר לתולעת שחיה בתוך צנון. היא חושבת שכל העולם חשוך ומר כמו הצנון שבו היא חיה. חכמת הקבלה מסבירה שאם נצא מתוך עצמנו, ונחליף את כיוון המבט מפנימה החוצה, נוכל לשבור את קליפת הצנון הזה ולהרגיש מציאות אחרת לגמרי.
מטרת תהליך ההתפתחות האנושית היא להגיע לאחדות מושלמת בין בני האדם, "כאיש אחד בלב אחד", מפני שיחסים של אהבה הדדית מאפשרים את גילוי כוח האהבה העליון שטמון בטבע. תיקון הלב מגלה לנו את האוצר הגדול שנמצא ב"אולם" החשוך. אור גדול מפציע וזורח בחיינו, שפע אינסופי מתחיל לזרום דרכנו, ואנחנו מתמזגים עם הבריאה כולה בהרמוניה שלמה ונצחית.

משל נפלא מספר על אדם פלוני שהגיע זמנו לעזוב את העולם. היה זה אדם סקרן מטבעו, וכאשר נשמתו עלתה השמיימה הוא שאל את המלאך שקיבל את פניו אם אפשר לראות את גן עדן וגיהנום. המלאך נענה ברצון לבקשתו והוביל אותו אל אולם גדול. כשנכנס פנימה נגלה לפניו מחזה מרהיב; אולם מפואר, מואר בנברשות זוהרות, ובו שולחנות ארוכים עמוסים בשפע מעדני מלכים מעוררי תיאבון. ריח ניחוח מילא את האוויר. משני עברי השולחנות ישבו אנשים, אך הם היו כחושים, חיוורים ונראו מאד אומללים.
האיש לא הבין את פשר המחזה. הוא התקרב קמעה ואז ראה שהכפות שבידי האנשים ארוכות עד מאד, והם לא מצליחים להאכיל את עצמם בהן. ואז לקח אותו המלאך לגן עדן. להפתעתו הרבה, הוא ראה שם בדיוק את אותו מחזה; אותם שולחנות, אותם מעדנים ואנשים יושבים סביב. אלא שאנשים אלו נראו מאד מאושרים. כשהתקרב הבין מדוע – הם האכילו אחד את השני בכפות הארוכות הללו, וכך היו שבעים ומרוצים.