מוטציית החתונות

בין חתונות של ימינו לחתונות של פעם כל קשר הוא מקרי בהחלט. בעבר, כאשר זוג החליט להתחתן הם היו עורכים באופן כמעט מידי טקס צנוע וסמלי עם מינימום אביזרים והפקות ובנוכחות הקרובים בלבד. החתונה עצמה היוותה הצהרה כלפי הקרובים על המחויבות שלקחו על עצמם בני הזוג זה כלפי זו ולא אירוע מכונן שעולה הון להפיק אותו.

החתונות של היום מתוכננות מינימום שנה לפני קיומן וכוללות הפקת ענק ושפע של הכנות, בחירות, מדידות וסידורים. התקציב לחתונה ממוצעת עכשווית הוא מאה אלף שקלים חדשים והאורחים מחויבים לתת מתנה ברוחב לב, או יותר נכון רוחב כיס. החתונה הפכה לעסק, הן מצדו של הזוג והן מצד בעלי העסקים הרלוונטיים לאירועים מסוג זה. הזוג חרד שמא לא יחזיר את ההוצאות ואף שואף להרוויח מקיום האירוע הגדול ומי שמשלם על כל זה אלו האורחים שמוזמנים לאינספור חתונות ונאלצים להתאים את עצמם לתעשייה המנופחת שמגלגלת מיליארדים.

המתח השורה בין בני הזוג ובינם לבין המשפחות והחברים הוא רב ומיותר. כלה ממוצעת רצה בין מדידת שמלה לרעותה ולא ישנה לילות מהתלבטויות שכוללות בחירת צבעי פרחים, מפות, קישוטים ואת שירי הפלייליסט למסיבת החתונה הבומבסטית. ביום החתונה עצמו הכלה נמצאת בהכנות החל מעלות השחר והן כוללות איפור, עיצוב השיער, צילומים אינספור ועוד.

הפיכת החתונות לאירועי ענק זו נורמה ולכן קשה לזוג לבחור בקונספט אחר של אירוע משום שזה נחשב לחריג. תעשיית החתונות גררה את כולנו למציאות בה בני זוג שרוצים להתחתן הופכים למפיקי ענק בעל כורחם ועובדים שעות נוספות על מנת לעמוד בדרישות הנורמה המכבידה הזו. אם נשאל אנשים מה דעתם על תעשיית החתונות בשיחה פרטית, נגלה כי רובם יודו כי הם אינם נהנים מהמצב הקיים וכי חתונה צנועה ותכליתית ראויה בהרבה.

תעשיית החתונות היא עוד סימפטום לתרבות האגו שמכלה את החברה שלנו. חשוב לנו להיראות טוב מבחוץ ואת הפנימיות זנחנו לגמרי. חשוב לנו שידברו על החתונה שלנו והכלה תיראה מדהים אבל מה עם טיב היחסים?

במקום לשים דגש על מה שחשוב בבחירה של שני בני אדם להינשא זה לזה, בחרנו לקדש את הסמלים והחיצוניות של הדברים. בעולם מתוקן היה ראוי שבני זוג שבחרו לחיות ביחד לאורך כל ימי חייהם ילמדו על מהותה של הזוגיות ומה היא דורשת מכל אחד ואחת ולא ישקיעו את מיטב הכסף והמרץ באירוע חד פעמי של כמה שעות שאין לו שום השפעה על עתיד היחסים.