למה שונאים אותנו?

יש ספרים בכל חנות ספרים, שאתה פותח וגם סוגר אבל לא מרגיש שעברת תוך קריאה תהליך. הספר "למה שונאים אותנו" לא יכול להשאיר את הקורא אדיש. העם שלנו כל כך רגיל לשנאה כלפיו. אין מקום בעולם איפה הרגש הזה לא ירים ראש ברגע מסוים של היסטוריה. ומה שעוד מאפיין את השנאה כלפי יהודים ששני הצדדים לא יכולים בבירור להסביר את הסיבה לשנאה שורפת כאש. 

כל התיאוריות שבנו במשך אלפי שנים היהודים על זה שאנחנו מיוחדים וחכמים ולעמים שאנחנו חיים בקרבתן – זאת הסיבה אמיתית לשנואה אותנו. לשנואה כמו שלא הרגישו כלפי אף אחד אחר בחיים. כמו ספר היצירה גם מהספר המאוד קולע לומדים שההסבר המאוד לא נכון לאנטישמיות – היא קינא של עמים אחרים ביהודים המוכשרים בכל רובד החיים. מה שמעניין שדעה הזאת רווחת שנים רבות בכל העולם וכל כך השרישה עצמה שלא משנה את מי אדם שואל מיהודי העולם, זאת התשובה שיקבל. ומה שעוד מאוד אופייני בעקבות השנאה הרבה מהיהודי גולה ממשיכים להרגיש קורבן. 

הספר מדפים הראשונים לעט אבל בצורה מאוד מאוד עקבית מוביל את הקורא דרך שינוי בחשיבה שקשורה בסיבה והפתרון לאנטישמיות. 

למי שקשה לקרוא מסיבות שונות, הספר קיים בגרסת אודיו. מי שמקריא את הטקס הוא עושה עם קול נעים כל כך שאפילו הנושא הקשה נשמע בצורה מאוד מאוד ידידותית. במיוחד שלא רק מעלים את השאלה למה שונאים אותנו, אבל גם מביאים פתרון. ופתרון אמיתי ולא רק תיאוריה שאין לה בסיס. 

הקורא נחשף לחשיבה מסוג אחר על נושא טעון כל כך. הקורא בפעם הראשונה פוגש את האנטישמים כאנשים שיש להם תפקיד בחיי העם היהודי. אותם אנטישמים שצריך לשנוא אותם, פתאום מתחילים לראותם באור שונה לגמרי. בדיוק כמו שהסיבות שהן הגיוניות עד מאוד אבל עד עכשיו כמו שאומרים, לא חשבנו עליהן. 

תפיסת המציאות שונה מביאה את הקורא למסקנות חדשים הקשורות ישירות לחייו האישיים שלו של משפחתו, של המדינה שהוא חי בה האם זה ישראל או מי שנמצא במקום מרוחק מירושליים. 

הכי חשוב שאדם שסגר את הספר אחרי קריאה, הוא אדם מאוד מאוד שונה מאדם שפתח את הספר.

אוהבים ציוד טקטי?

הנה רשימה של ציוד ומוצרים שאולי לא חשבתם שאתם צריכים אבל מאוד כדאי שיהיו לכם בבית: סנדלי שורש – בין אם למקלחת ציבורית או לטיולי שטח רטובים, זהו פריט חובה שימנע מכם הרבה מאוד פציעות ואי נוחות.

מגבת לייבוש מהיר – אין דבר יותר גרוע ממגבת מסריחה או כזאת שהתלכלכה בגלל שתליתם אותה לייבוש להרבה זמן והיא נפלה מהרוח או כתוצאה מסיבה אחרת. מגבת ייבוש מהיר תתייבש במרבית התנאים תוך דקות ספורות אלא אם מדובר ביום חורף קר ומעונן ואז כדאי לשים אותה ליד מקור חום למספר דקות.

גרביים וחולצה מנדפות זיעה – לא מדובר רק בעניין של נוחות. במיוחד הגרביים הן קריטיות למניעת פטריות ובעיות עור אחרות בכפות הרגליים. כדאי לקנות חולצת פולו במידה ואתם אוהבים להראות מכובד בתנאים שמצריכים פעולה טקטית. 

טלק ומשחות נגד שפשפת – מדובר בחומרים מייבשי זיעה שיכולים למנוע הרבה מאוד אי נעימויות. עור מגורה או מיוזע עלול ליצור בעיות שלאחר מכן תתקשו להיפטר לאורך זמן.

שקיות חימום הן דבר חשוב במיוחד בחורף במיוחד בשטח כאשר אתם נעדרים מקור חימום אחר ופרט ליכולת החימום וההפשרה של חלקי גוף שונים בין אם בגב או בכפות הרגליים כדאי לדעת שכריות חימום יכולות להקל מאוד על כאבים בעצמות או בשרירים תפוסים.

על סכינים ופנסים איני רואה לנכון להרחיב כאן – אפשר לכתוב על כל אחד מהם סדרת מאמרים שלמה עם טיפים ודגשים לבחירת הפנס או הסכין או האולר הנכון וכמובן שאלו גם משתנים בהתאם לנסיבות ולדרישות.

נקודה חשובה למחשבה היא ערכת העזרה הראשונה – מה מכילה הערכה שלכם? האם אתם מכירים את כל הפריטים שבה? האם הם עונים על בעיות רפואיות שיש לכם ואתם מודעים אליהן? האם אתה צריכים הכשרה כדי לעשות שימוש בחלק מהדברים בערכה? אין מספיק מילים כדי לתאר את החשיבות של ידע רפואי בסיסי ושל היכולת לעשות שימוש בתכשירים רפואיים פשוטים שיכולים לעיתים לחסוך בעיות עצומות בהמשך.

שרוכים – שרוכים הם דבר חשוב לא רק כשרוכי רזרבה לנעליים במידה ויש לכם נעלי קומנדו אלא גם כאמצעי קשירה במצבים שונים וכחוט קשירה לכל דבר. ואם כבר מדברים על שרוכים חשוב מאוד שתמיד יהיה בהישג יד גם גומי למכנסיים אבל מספיק חזק ועמיד כדי שיוכל לשמש גם לדברים אחרים במידת הצורך. פרט לשרוכים וגומי הייתי ממליץ גם לפחות על חגורה טקטית אחת.

קו פרשת המים

משברמשבר הכלכלי שהתחיל בשנת 2008 נרשם בספרי ההיסטוריה כקו פרשת המים, לא רק בחשיבה כלכלית מודרנית, אלא בתפיסת עולם ואידיאולוגיה של האדם המערבי בכלל. 
על הסיבות הטכניות שבגללם נוצר המשבר, דובר לא מעט ומזוויות שונות. לכאורה, הדיאגנוזה ברורה לכולם, סעדים ותרופות כלכליות כבר ניתנו, רק הכלכלה העולמית מסרבת לחזור לפעילותה התקינה לפני המשבר. כבר עשור מחפשים כלכלנים דרך חזרה למסלול הצמיחה כפי שהיה לפני 2008 אך לשווא. הסברים  וסיבות למה כל פעם לא מצליחים, יש בשפע, אך התוצאה עומדת בעינה. הכלכלה המערבית מסרבת להבריא. כלכלנים בכירים לא מתרשמים מחגיגות אין סוף בשווקים פיננסים. הם יודעים היטב שאין מדובר בסימן לבריאות הכלכלה, אלא להפך לניתוק מוחלט בין המציאות הכלכלית לדמיון פיננסי. לעת עתה הכלכלה מחוברת למכשירי הנשמה שמספק לה חמצן באמצעות אשראי זול.   ההצלחה היחידה שיכולים לרשום לזכות ההנהגה של הכלכלה המערבית בעשור האחרון זה הקפאת המצב מהידרדרות לתהום.

מחפשים כיוון:

האקסיומות והמודלים הכלכליים שהנהיגו את העולם המערבי במהלך מאה השנים האחרונות עומדים מול שוקת שבורה של מציאות שמתעקשת להיכנע לחוקי העבר. צמיחה נמוכה, חוב מדיני ופרטי תופח,  משבר פנסיוני שמאיים על אירופה המזדקנת, ובעיקר הגדלת הפערים החברתיים, וכתוצאה מכך תהליך היעלמות של מעמד הביניים המערבי. דבר זה מהווה איום הגדול ביותר על הכלכלה העולמית. כלכלה הבנויה ברובה על צריכה של אותו מעמד הביניים, לא יכולה לשרוד לאורך זמן ללא כוח קנייה שלו. הנחת היסוד של כלכלת השוק החופשי הפועלת על פי עיקרון של "יד נעלמה" נמצא כשגוי במציאות של היום. יד נעלמה, ביטוי שקבע הכלכלן, אדם סמית, לתיאור מצב אופטימלי לחלוקת העושר במדינה. על פי תפיסתו, במסגרת שוק חופשי, כאשר לכל פרט ניתנת אפשרות לפעול לפי אינטרסים צרים משלו למקסום התועלת לעצמו ולמשפחתו, באורך פלא, נוצרת הרמוניה כלכלית.  משק שפועל על פי עקרון זה יותר יעיל מבחינת שוויון החלוקה מאשר כל משק המבוסס על הכוונה ותיאום מרכזיים. כלומר תנו לזאבים לאכול לשובע ואתם תראו שהכבשים רק ירוויחו מזה. מן שיטת דרוויניזם כלכלי שבאורך פלא מיטיבה עם החלשים יותר טוב מאשר ניסיונות להגן עליהם.   עד כה מודל זה ניצח, פעם אחר פעם, את כל המודלים ההומניסטים שהיו במאה 20. דוגמה בולטת לכך, היא קריסת המודל הכלכלי של ברה"מ. עיקרון יד נעלמה עבד עד כה. אבל לא עוד.

אז מה הבעיה הקוסמטית שלך?

פיגמנטציה, צלקות אקנה, בעיות באף הן מנת חלקם של מבוגרים רבים והן עלולות לגרום למצוקה נפשית וחוסר בטחון על רקע של מראה חיצוני. לרוב הגברים זה פחות מפריע והם חיים עם הבעיות והצלקות בשלום, מי פחות מי יותר, אך נשים רבות סובלות מהצלקות הללו וחשות שמראן החיצוני נפגם. לטובת כל מי שפיגמנטציה, צלקות האקנה או כל בעיה אחרת כן מפריעה לו, אנחנו שמחים לבשר שלא חייבים לחיות לא עם שפתיים דקות כי יש אפשרות היום של עיבוי שפתיים, צלקות אקנה שיש להן פתרון, תיקוני אף ללא ניתוח, טיפולי עור ועוד. בקיצור יש מה לעשות.

אקנהאסתטיקה היא לא מילה גסה
התרבות המערבית נוטה להאדיר מראה חיצוני והרושם הראשוני שהמראה שלנו משאיר על אחרים הוא בעל משקל גדול במערכת היחסים שנפתח או לא נפתח איתם. מצד שני יש, באותה תרבות מערבית ממש, נטייה לזלזל במי שעובר טיפולים קוסמטיים שנועדו לשפר את המראה החיצוני. אז נכון, לפעמים זה יכול להיות מוגזם לחלוטין, אבל ברוב המקרים שינוי קוסמטי יכול לשנות את איכות החיים של האדם בצורה משמעותית, כאשר מדובר בתיקון מה שנתפס על ידי האדם עצמו כ"פגם" וגורם לו לחוסר בטחון משמעותי ולמצוקה נפשית בלתי מבוטלת.

צלקות אקנה הן רק אחד ה"פגמים" הללו, שאם היינו חיים בעולם מתוקן איש לא היה שם אליהם לב, אך במציאות של היום, בעיקר בשל הימצאותן על הפנים שלנו, הן עשויות להפוך למשא כבד שהאדם צריך לסחוב איתו לכל מקום אליו ילך.

הבטחות מול תוצאות
על רקע מצוקתם הנפשית של הסובלים מצלקות אקנה בפנים כל מיני "מומחים" מוכרים תקוות שווא להעלמת הצלקות בטיפולים כמו קילוף שכבות העור העליונות, קרמים ומסיכות, מזותרפיה ושלל טיפולים נוספים שאין ביכולתם לשנות ולו במקצת את מראה הצלקות.

אבל אנחנו לא כאן כדי לייאש אתכם, אלא להיפך – בדקנו עבורכם את הנושא, בעזרת ד"ר אריק ריימס, בעל מרפאה מובילה בתחום הרפואה האסתטית, ואנחנו כאן כדי לספר לכם שיש מה לעשות ויש פתרון אמיתי לצלקות אלה. באתר תוכלו למצוא מידע רב על כל נושא שהוא מצלקות ועד פיגמנטציה.

הבעל שם טוב (המאה השמונה עשרה)

הבעש"ט, רבי ישראל בן אליעזר, נולד למשפחה ענייה במזרח אירופה. בגיל צעיר מתייתם ישראל הקטן מהוריו. בני גילו לומדים יום יום בחדר, אך הוא בורח הרחק מכולם. הוא נמשך אל הטבע, אל היערות הגדולים המקיפים את העיירה. שם הוא מתבונן סביב, מריח את ריחות הטבע, מאזין לצליליו, מרגיש את ההרמוניה העצומה השורה שם, ומחפש מענה לשאלות הגדולות שבליבו.

למה הכול קורה? למה יש סבל וכאב כל כך גדול? איך אפשר למצוא חיים של אהבה, שמחה ובטחון, ממש כמו הכוח שקיים בתוך הטבע הזה העוטף אותנו. שאלות שעולות בכולנו. השאלות לא נותנות לישראל מנוחה, והוא הולך ומחפש.

חיפושיו מובילים אותו אל מקובל נסתר שנקרא "רבי אדם בעל שם", נצר לשושלת מקובלים מיוחדת. אצלו מתחיל ישראל הצעיר ללמוד קבלה לראשונה. במהלך היום הוא עובד כשומר בבית מדרש וכעוזר למלמד, ובלילות הוא צולל אל כתבי הקבלה, אל ספרי האר"י וספר הזוהר. הוא נמשך אל עומק החכמה המדהימה שמאירה את ליבו, ונותנת לו תשובות. מגלה שייעודו להמשיך את משימת האר"י ולקרב את המון העם אל הרגשת העולם הרוחני. אל כוח האהבה שמנהל את הטבע, והמקובלים קוראים לו הבורא. בדומה למה שקורה היום אצל תלמידי בני ברוך.

בחלוף הזמן מתחילים להתקבץ סביבו תלמידים והוא מלמד אותם את קבלת האר"י. יחד הם מעפילים במעלה הסולם הרוחני, ומגלים יותר ויותר את תכונת האהבה השורה ביניהם מעל לכל הקשיים והרוע המתגלה. חבורה של אנשי אמת.

תורת הבעל שם טוב מכינה את האדם לגלות בפועל את מה שתיאר האר"י הקדוש בכתביו. תלמידיו הופכים למקובלים גדולים בעצמם, ומקבלים עליהם את משימת חייהם: להפיץ את חכמת הקבלה בקרב המון העם. הם נוטעים בעם רוח חדשה של תקווה, שמחת חיים ואהבה, בלב החיים הקשים שבהם נתון רובו של העם היודע עוני כבד, רדיפות ופוגרומים.

מונחים קבליים הופכים לשגורים בפי ההמון, שעד אז חי חיי דת רגילים ללא הבנה או השגה רוחנית. תורת החסידות שהקים הבעל שם טוב, מקבלת את שמה מהמילה "חסד", שפירושה אהבה ונתינה. במקור, להיות חסיד, פירושו היה לאהוב מעל לכל את האחרים, לתת להם ולהתחבר איתם בלב פתוח.

החסידות ייחסה חשיבות לפעולה זו של חיבור ואהבה, יותר מכל קיום של מצווה גשמית או למדנות גדולה. זאת בשונה ממה שנהוג היום, לאחר שהחסידות עברה שינויים כה גדולים בידי אנשי דת שלא מכירים את פנימיותה. במקור, בזכות הבעל שם טוב, יכול היה כל אדם פשוט להתחבר לחכמת האמת של הטבע, היא חכמת האהבה.

למה "בני ברוך" חשובים?

העולם חשב פעם שאם ישמידו את היהודים יהיה טוב לכולם. היום מבינים שאי אפשר להשמידם  כי  ניתן  להם תפקיד ייחודי בעשיית הטוב לעולם כולו.
מה הוא אותו ייחוד?
ארכימדס היווני אמר- "תנו לי נקודת משען מחוץ לעולם  ואז ארים אותו" באה חכמת החיבור עתיקת היומין מבית אברהם אבינו ומגלה לנו את נקודת ארכימדס:
"כאשר נשיג תפיסת מציאות מחוץ לאגו שלנו, ניתן להרים את העולם מדרגת החיבור האגואיסטית שבה כול אחד דואג לעצמו על חשבון הזולת, לדרגת חיבור אלטרואיסטית בה כול אחד מבקש עבור האחרים שיקבלו שפע וכול טוב".
וזה מביא ברכה לעולם כולו.
"בכל מדע יש חוקרים, לומדים, פופוליסטים והיסטוריונים. אולם, חכמת הקבלה המכונה חכמת הסוד, מתגלה רק למי שחוקר אותה עורך ניסויים על עצמו ומקבל תוצאות בתוך עצמו."

No more war

ההפגזה שספגנו הייתה נוראית. 6 חודשים רצופים של מלחמת התשה חיכינו לרגע שבו תיחתם כבר הפסקת האש. אבל את ה- 1/2 שעה שלפניה, דאגו הסורים שלא נשכח.

מבחינתנו לא נשאר מטר מרובע אחד שלא נפלו בו פגזים וקטיושות מכול הסוגים. כול מה שנשאר לעשות זה לזחול מתחת ל"בטן" התותח המתניע, ולהתפלל שלא נקבל פגיעה ישירה.

בהגיע השעה השתרר השקט באחת.

אחר כך שמעתי את מנחם בגין אומר "לא עוד שפיכות דמים", מאז עברנו מלחמות ובעולם אין רגע ללא מלחמה, ושפיכות הדמים אינה נפסקת כמו גם "שירת הבירבור" של שליטנו.

מה איכפת למשפחה שמאבדת את היקר לה ועולמה נחרב עליה שהסטטיסטיקה מראה שהמלחמות עכשיו נעשות יותר כירורגיות, קצרות ומבוקרות. שבעזרת מחשבים וטכנולוגיה מתוחכמת הן מתבצעות  "ללא מגע יד אדם" ונעשות "סטרילית".

בגלל זה הם חושבים שנקבל אותן כחלק נורמטיבי מחיינו?

נכון שמשדות קטל של עשרות אלפי הרוגים בקרב אחד, עברנו מגמה ל"צבא קטן וחכם". המעבר מכמות לאיכות משפיע על צורתה ואופייה של המלחמה. יש מצב אפילו, שנגיע בסוף למלחמת "האקרים", ודרך כלי התקשורת נקבל ידיעה איזה מדינה ניצחה כמו תוצאת הסופרבול. אבל עד אז אורב לנו תמיד "החור השחור" הנמצא בטבע האדם שבגללו הוא יפעיל את נשק יום הדין ונחריב בעצמנו את עולמנו.

אייך מטפלים בו?

צריך להקשיב כבר היום והיטב, מה אומר לנו הניסיון המר שמציג בפנינו תפיסת מציאות הנותנת הסבר לטבע הכולל והאדם שבתוכו. בעזרתו נחפש שיטה סדורה אייך להשתמש נכון בטבע שלנו כדי להיגמל מאותו "חור שחור".

פעולת הקלסיפיקציה – מושפעת מהחברה ומשפיעה עליה

המבנה הפרגמטי – טענה שמבקרת את המהותניות (אסנטיאליזם): מה שמשנה בטיעון מסויים חברי קהילת פרקטיקה זה מי תופס אותו כטיעון אמיתי. דורותי תומס שבוחנת ילדים סוטים: אם איש מדע החברה לא מבין את ההגדרה של אנשים של הסיטואציה אז הם לא מבינים את הסיטואציה. ההבנה וההגדרה שלהם את הסיטואציה היא זו שתעצב את התנהגותם. לכן כחוקר אתה צריך להבין מה זו ההגדרה הזו ולהתחבר אליה. זו לא סתם הבניה של המציאות. זה הרבה יותר עמוק מזה. המטריאליות של כל דבר (פטיש, ציון וכל דבר, כל אובייקט) נגזרת מההקשר ומהנסיבות של הסיטואציה. המטריאליות – הממשות.

עולם חברתי – למשל מוזיאון. כשנכנסים למוזיאון בעצם נכנסים לעולם חברתי שהוא המוזיאון. יש שם כל מיני אנשים, מעולמות שונים – ביורוקרטיים, חובבנים, מבקרים, ילדים וכן' – והם צריכים הרבה אובייקטי גבול. אנחנו נכנסים למוזיאון ומבינים את החוקים. במוזיאון מדע למשל כן נוגעים.

יצירתיות- המצב שבו זה עולה ממצב לוקלי למצב שיש מספר עולמות חברתיים ואז עולה הצורך באובייקט גבול. כשעושה אתנוגרפיה אז רואים את המשחק, את הגמישות שבקטגוריות או בפרטיות. זה נעשה כמו אמנות, כדי לשלב ולמצוא את זה. יש רופפות מסויימת כדי שאפשר יהיה לכלול את האחרים. הגבולות צריכים להיות רכים כדי שאפשר יהיה להשתלב.

גם אובייקט יכול לעבור נטורליזציה (מחשב יכול להחליף בכיתה את הלוח וגיר) וגם הוא גורם לנטורליזציה של אנשים – למידה. אתה משתייך לקהילת הפרקטיקה בזה שאתה לומד איך להשתמש בשפה, באובייקטיים. למידה לא מפסיקה. זו קהילת ידע. אבל כשאתה מבחוץ אתה לומד את זה מהתחלה.

סקס: לאמץ את הקטגוריות – זו החלטה מודעת. כינון עצמי כנורמלי קובע את הנורמליות שלך. הקהילה מתעצבת בין הנורמלי לחריג.

2 משמעויות לאובייקט גבול:
מאפשר לשמור על לכידות הקבוצה.
פותר בעיות בתהליך הנטורליזציה. לא נוצר בעצמו אלא תוצאה של מו"מ.

הטבע והאדם

במשך מיליוני שנים, האדם חי בהרמוניה שלמה עם הטבע. גם האדם, כמו בעלי החיים, היה רגיש לשינוים של עונות השנה, הגאות והשפל בימים, ידע לזהות עקבות וריחות, ידע לחזות מראש אסונות טבע שלרוב לא היו אסונות, אלא רק שינוים שהטבע היה צריך לעבור בהמשך התפתחות כדור הארץ. האדם חי כמו בעלי חיים אחרים – צד וליקט, אגר מים, הזדווג והתרבה, , התארגן בלהקות חברתיות כדי להגן על עצמו ולהתקיים על ידי עזרה הדדית ולרוב רכושו היה רק מה שהיה צריך למחייתו.

לפני קצת פחות מ-6000 שנה, התפתחות האדם עברה קפיצה קואנטית של ממש והאדם התחיל להסתכל על הטבע שהוא חי איתו בהרמוניה בתמיהה – יש תופעות, מחזוריות, אבל, למה? בשביל מה כל זה? איך זה קורה בסדר מופתי כזה? איך מושג האיזון המושלם הזה? זה קורה מעצמו? לבד??? או שיש משהו, מישהו, שמנהל את כל החוויה הזאת? וכך הגיע לעולם ה"אדם", בעל חיים שהתחיל לפתח בינה. וזהו בעצם סיפורו של מי שאנחנו מכנים "האדם הראשון", כי הוא היה הראשון שהכיר את קיום האלוהות בזכות דרישתו לחוכמה שונה משאר בעלי החי. וכך עבר אותו יצור ממצב של בעל חיים ליישות עצמאית ששואלת ודורשת וחוקרת מעבר לתופעות הנראות לעין, וככל שחקר ולמד, כלי החישה שלו הלכו וגדלו והוא איבד את תמימותו ופיתח רצונות להבין ולהידמות לכח שמנהל את הטבע. אותו רצון הפך למה שאנחנו מכירים בשם "אגו", שגדל וגדל וגדל והרחיק אותו יותר ויותר מהטבע, כי הוא חש שהוא מתעלה מעל הרמות האחרות, ופיתח רצונות שהם מעבר לאוכל, מין ומשפחה. הוא התחיל לשאוף לרכוש, שליטה, ידע. ובשביל להכיל את כל זה, כלי החישה שלו היו צריכים לגדול. והיום אותו אדם, האנושות, הגיע אל הקצה של גבול היכולת האגואיסטית. ולכן אנו חווים את שיא החורבן האנושי, כשאפשר לחסל את העולם בשתי לחיצות כפתור, אפשר לרסס בני אדם בחומרים כימיים ולהרוג אלפים בדקה, ובשביל מה? בשביל השליטה. הגענו לשיא והדור הצעיר כבר לא רואה משמעות לחיים הרגילים שחיינו עד כה. מחלת הדיכאון התפשטתה יותר מכל מחלה אחרת, וסובלים ממנה יותר אנשים ביחס לכל מחלה אחרת. כמויות התרופות להרגעה ושיכוך כאבים הנצרכים על ידי העולם המערבי חסרת תקדים. חוסר המשמעות של מי שלא מסתפק בתשובות סטנדרטיות, בירה וכדורגל, חאפלות, אוכל ומין, דוחף את האדם לעבר הצוק ודורש ממנו לצעוק לשמיים. למה? כי זאת התכנית מלכתחילה. להגדיל את יכולת הקיבול שלנו למקסימום, כדי שברגע שנגיע לקצה, נפנה אל הכח שהיה שם עוד משחר ההסטוריה, ואותו כח ייתן תשובות חדשות, מרתקות, שיימלאו את החיים שלנו במשמעות חדשה. תחזיקו חזק, זה כבר קורה.

למה העולם מופלא?

דמיינו לכם אולם ענק מלא באוצרות יקרים מפז, ובו שולחנות עמוסים במעדנים משובחים ושתיה כיד המלך. אנחנו נמצאים בתוך האולם הזה, רעבים וצמאים, ולא מודעים כלל לכל השפע הסובב אותנו, מפני שהאולם חשוך לחלוטין. האור כבה מזמן, כשהתפרצה בינינו שנאת חינם וכיבתה את אור המודעות והאהבה שזרח בנו קודם. מאז אנו נמצאים בגלות רוחנית, והאור העליון, כוח האהבה הטהורה, נסתר מאיתנו.
אנחנו יצורים שזקוקים לאהבה כמו אוויר לנשימה, אך בבית הספר מעולם לא לימדו אותנו לאהוב, והחוק העליון של הבריאה "ואהבת לרעך כמוך", הפך לסיסמה נבובה וחסרת משמעות. למזלנו קיימת חכמה עתיקת יומין, חכמת הקבלה, שהיא בית הספר הגדול ביותר ללימוד אהבה אמיתית.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל המופלא של החיים, הנוסחה היחידה לאושר עילאי ותענוג בלתי מוגבל. תכלית החיים בעולם הזה היא ללמוד לאהוב. כאשר אדם משיג זאת הוא זוכה להתחבר למקור העליון של שפע אינסופי והנאה אמיתית.

במקור כולנו חלקים של נשמה אחת גדולה, קשורים ומחוברים זה לזה כמו תאים שונים בגוף אחד. אך עקרון זה נסתר מאיתנו בינתיים, ואותו עלינו לגלות אם ברצוננו להיות מאושרים. בסופו של דבר, כל בני האדם עלי אדמות יגלו את הקשר הפנימי ההדוק שקיים ביניהם ויגיעו אל מעיין האהבה.
אנחנו נמצאים בעולם מופלא, מלא באור ואהבה, אך כל עוד אנו שבויים בתכונות האגואיסטיות שלנו אי אפשר להשיג אותו. דומה הדבר לתולעת שחיה בתוך צנון. היא חושבת שכל העולם חשוך ומר כמו הצנון שבו היא חיה. חכמת הקבלה מסבירה שאם נצא מתוך עצמנו, ונחליף את כיוון המבט מפנימה החוצה, נוכל לשבור את קליפת הצנון הזה ולהרגיש מציאות אחרת לגמרי.
מטרת תהליך ההתפתחות האנושית היא להגיע לאחדות מושלמת בין בני האדם, "כאיש אחד בלב אחד", מפני שיחסים של אהבה הדדית מאפשרים את גילוי כוח האהבה העליון שטמון בטבע. תיקון הלב מגלה לנו את האוצר הגדול שנמצא ב"אולם" החשוך. אור גדול מפציע וזורח בחיינו, שפע אינסופי מתחיל לזרום דרכנו, ואנחנו מתמזגים עם הבריאה כולה בהרמוניה שלמה ונצחית.

משל נפלא מספר על אדם פלוני שהגיע זמנו לעזוב את העולם. היה זה אדם סקרן מטבעו, וכאשר נשמתו עלתה השמיימה הוא שאל את המלאך שקיבל את פניו אם אפשר לראות את גן עדן וגיהנום. המלאך נענה ברצון לבקשתו והוביל אותו אל אולם גדול. כשנכנס פנימה נגלה לפניו מחזה מרהיב; אולם מפואר, מואר בנברשות זוהרות, ובו שולחנות ארוכים עמוסים בשפע מעדני מלכים מעוררי תיאבון. ריח ניחוח מילא את האוויר. משני עברי השולחנות ישבו אנשים, אך הם היו כחושים, חיוורים ונראו מאד אומללים.
האיש לא הבין את פשר המחזה. הוא התקרב קמעה ואז ראה שהכפות שבידי האנשים ארוכות עד מאד, והם לא מצליחים להאכיל את עצמם בהן. ואז לקח אותו המלאך לגן עדן. להפתעתו הרבה, הוא ראה שם בדיוק את אותו מחזה; אותם שולחנות, אותם מעדנים ואנשים יושבים סביב. אלא שאנשים אלו נראו מאד מאושרים. כשהתקרב הבין מדוע – הם האכילו אחד את השני בכפות הארוכות הללו, וכך היו שבעים ומרוצים.