למה "בני ברוך" חשובים?

העולם חשב פעם שאם ישמידו את היהודים יהיה טוב לכולם. היום מבינים שאי אפשר להשמידם  כי  ניתן  להם תפקיד ייחודי בעשיית הטוב לעולם כולו.
מה הוא אותו ייחוד?
ארכימדס היווני אמר- "תנו לי נקודת משען מחוץ לעולם  ואז ארים אותו" באה חכמת החיבור עתיקת היומין מבית אברהם אבינו ומגלה לנו את נקודת ארכימדס:
"כאשר נשיג תפיסת מציאות מחוץ לאגו שלנו, ניתן להרים את העולם מדרגת החיבור האגואיסטית שבה כול אחד דואג לעצמו על חשבון הזולת, לדרגת חיבור אלטרואיסטית בה כול אחד מבקש עבור האחרים שיקבלו שפע וכול טוב".
וזה מביא ברכה לעולם כולו.
"בכל מדע יש חוקרים, לומדים, פופוליסטים והיסטוריונים. אולם, חכמת הקבלה המכונה חכמת הסוד, מתגלה רק למי שחוקר אותה עורך ניסויים על עצמו ומקבל תוצאות בתוך עצמו."

No more war

ההפגזה שספגנו הייתה נוראית. 6 חודשים רצופים של מלחמת התשה חיכינו לרגע שבו תיחתם כבר הפסקת האש. אבל את ה- 1/2 שעה שלפניה, דאגו הסורים שלא נשכח.

מבחינתנו לא נשאר מטר מרובע אחד שלא נפלו בו פגזים וקטיושות מכול הסוגים. כול מה שנשאר לעשות זה לזחול מתחת ל"בטן" התותח המתניע, ולהתפלל שלא נקבל פגיעה ישירה.

בהגיע השעה השתרר השקט באחת.

אחר כך שמעתי את מנחם בגין אומר "לא עוד שפיכות דמים", מאז עברנו מלחמות ובעולם אין רגע ללא מלחמה, ושפיכות הדמים אינה נפסקת כמו גם "שירת הבירבור" של שליטנו.

מה איכפת למשפחה שמאבדת את היקר לה ועולמה נחרב עליה שהסטטיסטיקה מראה שהמלחמות עכשיו נעשות יותר כירורגיות, קצרות ומבוקרות. שבעזרת מחשבים וטכנולוגיה מתוחכמת הן מתבצעות  "ללא מגע יד אדם" ונעשות "סטרילית".

בגלל זה הם חושבים שנקבל אותן כחלק נורמטיבי מחיינו?

נכון שמשדות קטל של עשרות אלפי הרוגים בקרב אחד, עברנו מגמה ל"צבא קטן וחכם". המעבר מכמות לאיכות משפיע על צורתה ואופייה של המלחמה. יש מצב אפילו, שנגיע בסוף למלחמת "האקרים", ודרך כלי התקשורת נקבל ידיעה איזה מדינה ניצחה כמו תוצאת הסופרבול. אבל עד אז אורב לנו תמיד "החור השחור" הנמצא בטבע האדם שבגללו הוא יפעיל את נשק יום הדין ונחריב בעצמנו את עולמנו.

אייך מטפלים בו?

צריך להקשיב כבר היום והיטב, מה אומר לנו הניסיון המר שמציג בפנינו תפיסת מציאות הנותנת הסבר לטבע הכולל והאדם שבתוכו. בעזרתו נחפש שיטה סדורה אייך להשתמש נכון בטבע שלנו כדי להיגמל מאותו "חור שחור".

פעולת הקלסיפיקציה – מושפעת מהחברה ומשפיעה עליה

המבנה הפרגמטי – טענה שמבקרת את המהותניות (אסנטיאליזם): מה שמשנה בטיעון מסויים חברי קהילת פרקטיקה זה מי תופס אותו כטיעון אמיתי. דורותי תומס שבוחנת ילדים סוטים: אם איש מדע החברה לא מבין את ההגדרה של אנשים של הסיטואציה אז הם לא מבינים את הסיטואציה. ההבנה וההגדרה שלהם את הסיטואציה היא זו שתעצב את התנהגותם. לכן כחוקר אתה צריך להבין מה זו ההגדרה הזו ולהתחבר אליה. זו לא סתם הבניה של המציאות. זה הרבה יותר עמוק מזה. המטריאליות של כל דבר (פטיש, ציון וכל דבר, כל אובייקט) נגזרת מההקשר ומהנסיבות של הסיטואציה. המטריאליות – הממשות.

עולם חברתי – למשל מוזיאון. כשנכנסים למוזיאון בעצם נכנסים לעולם חברתי שהוא המוזיאון. יש שם כל מיני אנשים, מעולמות שונים – ביורוקרטיים, חובבנים, מבקרים, ילדים וכן' – והם צריכים הרבה אובייקטי גבול. אנחנו נכנסים למוזיאון ומבינים את החוקים. במוזיאון מדע למשל כן נוגעים.

יצירתיות- המצב שבו זה עולה ממצב לוקלי למצב שיש מספר עולמות חברתיים ואז עולה הצורך באובייקט גבול. כשעושה אתנוגרפיה אז רואים את המשחק, את הגמישות שבקטגוריות או בפרטיות. זה נעשה כמו אמנות, כדי לשלב ולמצוא את זה. יש רופפות מסויימת כדי שאפשר יהיה לכלול את האחרים. הגבולות צריכים להיות רכים כדי שאפשר יהיה להשתלב.

גם אובייקט יכול לעבור נטורליזציה (מחשב יכול להחליף בכיתה את הלוח וגיר) וגם הוא גורם לנטורליזציה של אנשים – למידה. אתה משתייך לקהילת הפרקטיקה בזה שאתה לומד איך להשתמש בשפה, באובייקטיים. למידה לא מפסיקה. זו קהילת ידע. אבל כשאתה מבחוץ אתה לומד את זה מהתחלה.

סקס: לאמץ את הקטגוריות – זו החלטה מודעת. כינון עצמי כנורמלי קובע את הנורמליות שלך. הקהילה מתעצבת בין הנורמלי לחריג.

2 משמעויות לאובייקט גבול:
מאפשר לשמור על לכידות הקבוצה.
פותר בעיות בתהליך הנטורליזציה. לא נוצר בעצמו אלא תוצאה של מו"מ.

הטבע והאדם

במשך מיליוני שנים, האדם חי בהרמוניה שלמה עם הטבע. גם האדם, כמו בעלי החיים, היה רגיש לשינוים של עונות השנה, הגאות והשפל בימים, ידע לזהות עקבות וריחות, ידע לחזות מראש אסונות טבע שלרוב לא היו אסונות, אלא רק שינוים שהטבע היה צריך לעבור בהמשך התפתחות כדור הארץ. האדם חי כמו בעלי חיים אחרים – צד וליקט, אגר מים, הזדווג והתרבה, , התארגן בלהקות חברתיות כדי להגן על עצמו ולהתקיים על ידי עזרה הדדית ולרוב רכושו היה רק מה שהיה צריך למחייתו.

לפני קצת פחות מ-6000 שנה, התפתחות האדם עברה קפיצה קואנטית של ממש והאדם התחיל להסתכל על הטבע שהוא חי איתו בהרמוניה בתמיהה – יש תופעות, מחזוריות, אבל, למה? בשביל מה כל זה? איך זה קורה בסדר מופתי כזה? איך מושג האיזון המושלם הזה? זה קורה מעצמו? לבד??? או שיש משהו, מישהו, שמנהל את כל החוויה הזאת? וכך הגיע לעולם ה"אדם", בעל חיים שהתחיל לפתח בינה. וזהו בעצם סיפורו של מי שאנחנו מכנים "האדם הראשון", כי הוא היה הראשון שהכיר את קיום האלוהות בזכות דרישתו לחוכמה שונה משאר בעלי החי. וכך עבר אותו יצור ממצב של בעל חיים ליישות עצמאית ששואלת ודורשת וחוקרת מעבר לתופעות הנראות לעין, וככל שחקר ולמד, כלי החישה שלו הלכו וגדלו והוא איבד את תמימותו ופיתח רצונות להבין ולהידמות לכח שמנהל את הטבע. אותו רצון הפך למה שאנחנו מכירים בשם "אגו", שגדל וגדל וגדל והרחיק אותו יותר ויותר מהטבע, כי הוא חש שהוא מתעלה מעל הרמות האחרות, ופיתח רצונות שהם מעבר לאוכל, מין ומשפחה. הוא התחיל לשאוף לרכוש, שליטה, ידע. ובשביל להכיל את כל זה, כלי החישה שלו היו צריכים לגדול. והיום אותו אדם, האנושות, הגיע אל הקצה של גבול היכולת האגואיסטית. ולכן אנו חווים את שיא החורבן האנושי, כשאפשר לחסל את העולם בשתי לחיצות כפתור, אפשר לרסס בני אדם בחומרים כימיים ולהרוג אלפים בדקה, ובשביל מה? בשביל השליטה. הגענו לשיא והדור הצעיר כבר לא רואה משמעות לחיים הרגילים שחיינו עד כה. מחלת הדיכאון התפשטתה יותר מכל מחלה אחרת, וסובלים ממנה יותר אנשים ביחס לכל מחלה אחרת. כמויות התרופות להרגעה ושיכוך כאבים הנצרכים על ידי העולם המערבי חסרת תקדים. חוסר המשמעות של מי שלא מסתפק בתשובות סטנדרטיות, בירה וכדורגל, חאפלות, אוכל ומין, דוחף את האדם לעבר הצוק ודורש ממנו לצעוק לשמיים. למה? כי זאת התכנית מלכתחילה. להגדיל את יכולת הקיבול שלנו למקסימום, כדי שברגע שנגיע לקצה, נפנה אל הכח שהיה שם עוד משחר ההסטוריה, ואותו כח ייתן תשובות חדשות, מרתקות, שיימלאו את החיים שלנו במשמעות חדשה. תחזיקו חזק, זה כבר קורה.

למה העולם מופלא?

דמיינו לכם אולם ענק מלא באוצרות יקרים מפז, ובו שולחנות עמוסים במעדנים משובחים ושתיה כיד המלך. אנחנו נמצאים בתוך האולם הזה, רעבים וצמאים, ולא מודעים כלל לכל השפע הסובב אותנו, מפני שהאולם חשוך לחלוטין. האור כבה מזמן, כשהתפרצה בינינו שנאת חינם וכיבתה את אור המודעות והאהבה שזרח בנו קודם. מאז אנו נמצאים בגלות רוחנית, והאור העליון, כוח האהבה הטהורה, נסתר מאיתנו.
אנחנו יצורים שזקוקים לאהבה כמו אוויר לנשימה, אך בבית הספר מעולם לא לימדו אותנו לאהוב, והחוק העליון של הבריאה "ואהבת לרעך כמוך", הפך לסיסמה נבובה וחסרת משמעות. למזלנו קיימת חכמה עתיקת יומין, חכמת הקבלה, שהיא בית הספר הגדול ביותר ללימוד אהבה אמיתית.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל המופלא של החיים, הנוסחה היחידה לאושר עילאי ותענוג בלתי מוגבל. תכלית החיים בעולם הזה היא ללמוד לאהוב. כאשר אדם משיג זאת הוא זוכה להתחבר למקור העליון של שפע אינסופי והנאה אמיתית.

במקור כולנו חלקים של נשמה אחת גדולה, קשורים ומחוברים זה לזה כמו תאים שונים בגוף אחד. אך עקרון זה נסתר מאיתנו בינתיים, ואותו עלינו לגלות אם ברצוננו להיות מאושרים. בסופו של דבר, כל בני האדם עלי אדמות יגלו את הקשר הפנימי ההדוק שקיים ביניהם ויגיעו אל מעיין האהבה.
אנחנו נמצאים בעולם מופלא, מלא באור ואהבה, אך כל עוד אנו שבויים בתכונות האגואיסטיות שלנו אי אפשר להשיג אותו. דומה הדבר לתולעת שחיה בתוך צנון. היא חושבת שכל העולם חשוך ומר כמו הצנון שבו היא חיה. חכמת הקבלה מסבירה שאם נצא מתוך עצמנו, ונחליף את כיוון המבט מפנימה החוצה, נוכל לשבור את קליפת הצנון הזה ולהרגיש מציאות אחרת לגמרי.
מטרת תהליך ההתפתחות האנושית היא להגיע לאחדות מושלמת בין בני האדם, "כאיש אחד בלב אחד", מפני שיחסים של אהבה הדדית מאפשרים את גילוי כוח האהבה העליון שטמון בטבע. תיקון הלב מגלה לנו את האוצר הגדול שנמצא ב"אולם" החשוך. אור גדול מפציע וזורח בחיינו, שפע אינסופי מתחיל לזרום דרכנו, ואנחנו מתמזגים עם הבריאה כולה בהרמוניה שלמה ונצחית.

משל נפלא מספר על אדם פלוני שהגיע זמנו לעזוב את העולם. היה זה אדם סקרן מטבעו, וכאשר נשמתו עלתה השמיימה הוא שאל את המלאך שקיבל את פניו אם אפשר לראות את גן עדן וגיהנום. המלאך נענה ברצון לבקשתו והוביל אותו אל אולם גדול. כשנכנס פנימה נגלה לפניו מחזה מרהיב; אולם מפואר, מואר בנברשות זוהרות, ובו שולחנות ארוכים עמוסים בשפע מעדני מלכים מעוררי תיאבון. ריח ניחוח מילא את האוויר. משני עברי השולחנות ישבו אנשים, אך הם היו כחושים, חיוורים ונראו מאד אומללים.
האיש לא הבין את פשר המחזה. הוא התקרב קמעה ואז ראה שהכפות שבידי האנשים ארוכות עד מאד, והם לא מצליחים להאכיל את עצמם בהן. ואז לקח אותו המלאך לגן עדן. להפתעתו הרבה, הוא ראה שם בדיוק את אותו מחזה; אותם שולחנות, אותם מעדנים ואנשים יושבים סביב. אלא שאנשים אלו נראו מאד מאושרים. כשהתקרב הבין מדוע – הם האכילו אחד את השני בכפות הארוכות הללו, וכך היו שבעים ומרוצים.

הכוח הטוב

דמו לעצמכם בית בן שתי קומות. קומת הקרקע היא "על הפנים", כמו שאומרים. הדיירים שם נתונים למרותו של הכוח הרע, האגו שלהם, שגורם לפילוג ושנאה ביניהם. כל אחד דואג רק לעצמו ותופס מרחק מהאחרים. הקומה השניה היא עולם שונה לחלוטין. שם הדיירים חיים ביחסים של אהבה והשלמה הדדית. כל אחד דואג לטובת האחרים וכך כולם יוצאים נשכרים.
אנחנו חיים בקומת הקרקע המחניקה הזאת, אך יש באפשרותנו לעלות אל הקומה השניה ולנשום אוויר צח וצלול. כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". מלכתחילה טבוע בנו היצר הרע, אך כנגדו אפשר להביא את הכוח הטוב, את כוח האור הטמון בתורה, אשר יתקן את היחסים הגרועים בינינו ויחבר אותנו זה לזה. אז נגלה את הכוח העליון, הבורא, ותיפתח בפנינו מציאות עליונה, חיים של אהבה נצחית.

על מנת להבין את משמעות החיים צריך לעבור תהליך של התפתחות ותיקון רוחני. תהליך זה דורש מאמצים להתעלות מעל האגואיזם הטבוע בבני האדם אל טבע עליון שכולו אהבה טהורה. בטבע טמון כוח מיוחד, הנקרא "המאור שבתורה", ורק הוא יכול לפתח ולתקן אותנו. אנחנו יכולים למשוך אותו אלינו במידה ונרצה להתעלות מעל האגו שלנו ולהתחבר בינינו.
הכלל הגדול של התורה הוא "ואהבת לרעך כמוך". רק כאשר נתחיל לישם את הכלל הזה ונרצה בכל לבנו לתקן את היחסים בינינו, במקום לצעוק ולהתפלל אל הבורא מבלי להשתנות בעצמנו, הוא יוכל להתגלות. רק בתוך האהבה ההדדית וההשפעה הטובה בין איש לרעהו נוכל לגלות את הכוח העליון.

בזאת עוסקת הקבלה. התלמידים עושים מאמצים מיוחדים להתחבר ביניהם, מעל כל המחלוקות והניגודים. הם מקדישים עצמם לעבודה זו במסירות רבה, ופועלים רבות להפצת חכמה עתיקה זו, שהיא פנימיות התורה, בקרב עם ישראל וברחבי העולם.
כולי תקווה שתשרה בינינו שוב השכינה, ונרגיש את כוח האהבה והנתינה. בימינו, כשהעולם נהרס מרוב רוע ושנאה, בגלל מאבקי אגו בין אנשים ובין עמים, אין לנו תקווה אחרת.

מוטציית החתונות

בין חתונות של ימינו לחתונות של פעם כל קשר הוא מקרי בהחלט. בעבר, כאשר זוג החליט להתחתן הם היו עורכים באופן כמעט מידי טקס צנוע וסמלי עם מינימום אביזרים והפקות ובנוכחות הקרובים בלבד. החתונה עצמה היוותה הצהרה כלפי הקרובים על המחויבות שלקחו על עצמם בני הזוג זה כלפי זו ולא אירוע מכונן שעולה הון להפיק אותו.

החתונות של היום מתוכננות מינימום שנה לפני קיומן וכוללות הפקת ענק ושפע של הכנות, בחירות, מדידות וסידורים. התקציב לחתונה ממוצעת עכשווית הוא מאה אלף שקלים חדשים והאורחים מחויבים לתת מתנה ברוחב לב, או יותר נכון רוחב כיס. החתונה הפכה לעסק, הן מצדו של הזוג והן מצד בעלי העסקים הרלוונטיים לאירועים מסוג זה. הזוג חרד שמא לא יחזיר את ההוצאות ואף שואף להרוויח מקיום האירוע הגדול ומי שמשלם על כל זה אלו האורחים שמוזמנים לאינספור חתונות ונאלצים להתאים את עצמם לתעשייה המנופחת שמגלגלת מיליארדים.

המתח השורה בין בני הזוג ובינם לבין המשפחות והחברים הוא רב ומיותר. כלה ממוצעת רצה בין מדידת שמלה לרעותה ולא ישנה לילות מהתלבטויות שכוללות בחירת צבעי פרחים, מפות, קישוטים ואת שירי הפלייליסט למסיבת החתונה הבומבסטית. ביום החתונה עצמו הכלה נמצאת בהכנות החל מעלות השחר והן כוללות איפור, עיצוב השיער, צילומים אינספור ועוד.

הפיכת החתונות לאירועי ענק זו נורמה ולכן קשה לזוג לבחור בקונספט אחר של אירוע משום שזה נחשב לחריג. תעשיית החתונות גררה את כולנו למציאות בה בני זוג שרוצים להתחתן הופכים למפיקי ענק בעל כורחם ועובדים שעות נוספות על מנת לעמוד בדרישות הנורמה המכבידה הזו. אם נשאל אנשים מה דעתם על תעשיית החתונות בשיחה פרטית, נגלה כי רובם יודו כי הם אינם נהנים מהמצב הקיים וכי חתונה צנועה ותכליתית ראויה בהרבה.

תעשיית החתונות היא עוד סימפטום לתרבות האגו שמכלה את החברה שלנו. חשוב לנו להיראות טוב מבחוץ ואת הפנימיות זנחנו לגמרי. חשוב לנו שידברו על החתונה שלנו והכלה תיראה מדהים אבל מה עם טיב היחסים?

במקום לשים דגש על מה שחשוב בבחירה של שני בני אדם להינשא זה לזה, בחרנו לקדש את הסמלים והחיצוניות של הדברים. בעולם מתוקן היה ראוי שבני זוג שבחרו לחיות ביחד לאורך כל ימי חייהם ילמדו על מהותה של הזוגיות ומה היא דורשת מכל אחד ואחת ולא ישקיעו את מיטב הכסף והמרץ באירוע חד פעמי של כמה שעות שאין לו שום השפעה על עתיד היחסים.

טביעה עצובה

שלושת הבחורים שטבעו בכנרת בחג הפסח הזה הם קורבנות של כולנו, שאולי היו צריכים לתת את חייהם כדי שכולנו נזדעזע קצת, ולמרבה הצער אי אפשר להשמיט את המילה "קצת" מהמשפט האחרון. מבלי להכיר אותם ועם כל הצער שבדבר אולי ננסה להרים את הראש קצת ולהסתכל על התמונה הרחבה יותר. מצד אחד בני משפחת הנעדרים במסע חיפושים יוקד ומחריד אחר יקיריהם בליווי צוותי ההצלה – ובאותו החוף באותו הזמן באותו העם החגיגה נמשכת. מאות צעירים שותים לשוכרה כי את המנגינה הזאת אי אפשר לעצור והרי כולם יודעים שאם עברנו את פרעה נעבור גם את זה. המראות האלה מבטאים לא רק האטימות לכאבו של הזולת שהפכה מנת חלקם של כולנו, אלא גם את רמת הנואשות של הדור הבא שאינו מסוגל להנות בלי לטלטל כוס משקה ביד. ומהי תגובתנו? השוטרים שופכים מאות כוסות עם משקה אלכוהולי. נפלא. יש לכולנו עתיד. יש לאן לגדל את הדור הבא.

אפשר להאשים אינספור גורמים בסיפור הזה, החל מאלוהים האחראי הבלעדי, דרך תנועת ההשכלה שצמחה בשלהי המאה ה-19 באירופה, והטמיעה בנו את החשיבה שהחופש נמצא ב"לעשות מה שבא לי כמה שבא לי איך שבא לי", ולאו דווקא לשאול מאיפה ולמה זה בא לי, ועד האחרונים בשרשרת האשמה – אנחנו, המבוגר האחראי בסיפור. אני ואתה שיודעים שהדור הזה צועד בצעדי ענק אל תהום ריקנות שמאיימת לבלוע אותו לתוכה בלי מלח, ולא ממש עושים כלום בקשר לזה.

אבל השאלה האמיתית, לפני שנקפוץ לפרקטיקה ההיסטרית של "הצילו, מה עושים?" היא: מה הם באמת רוצים? עצם העובדה שדחפנו להם את המונח "חופש" ו"לזרום" ו"תהיה מי שאתה" מגיל אפס כמנטרה, מבלי שאפילו אנחנו נבין למה אנחנו מתכוונים – זה לא אומר שהאמת נמצאת שם. או שזה באמת מה שצריכים. או שזו תכלית החיים.

ניתוח פלסטי באף או בחזה, תזונה וספורט

תעשיית הניתוחים הפלסטיים משגשגת, מיליוני אנשים ברחבי העולם מעוניינים לשדרג את המראה שלהם ולשלוט בו. והאמת? למה לא. במיוחד כשבקרוב כל אחד יוכל להזמין לעצמו או לעצמה בובת מין המעוצבת לפי דרישותיו או דרישותיה. אך השאלה היא האם רק ניתוחים מאפשרים לנו להיראות טוב יותר ולאורך זמן ובמיוחד ניתוחים פלסטים בחזה (לנשים) או באף הן לנשים והן לגברים?

התשובה היא מורכבת ואין כאן תשובת קסם אך ברור לחלוטין כי גם לאורח החיים, לספורט ולתזונה תפקידים חשובים באופן בו האדם נראה ומתנהל ולכן קיים דגש מאוד גדול על הפן של אוכל ותזונה בריאה. מה לאכול וממה להימנע. לדוגמא לאכול יותר פירות, ירקות, פחות גלוטן, פחות בשר בכלל או בשר מעובד בפרט, פחות אוכל מהיר ועוד.

היופי אינו נגמר בגוף שלנו. אנו מעוניינים גם בבית יפה יותר, בכלי מטבח יפים יותר ובאוכל יפה יותר ועם זאת בניתוחים קיימת מורכבת רבה. קחו לדוגמא ניתוח אף: ניתוח אף נותן צורה חדשה לאף, הוא יכול להגדיל או להקטין את האף, לשנות את הצורה של החוטם או הגשר, להצר את הפתח של הנחיריים או לשנות את הזוית בין האף לשפה העליונה. הסיבות לניתוח אף יכולות להיות בעלי אופי אסתטי בלבד או למטרת שיקום כמו במקרים שלאחר תאונה, ויתכן גם במקרים שבהם הצורה של האף משבש את התפקוד הנורמאלי של מערכת הנשימה, וזהו אחד הניתוחים הנפוץ ביותר בתחום הכירורגיה הפלסטית ונקרא ניתוח אף רפואי. כאשר בחורה צעירה רוצה להתמסר לניתוח זה, האף חייב להיות אחר שלב הצמיחה, שכן הוא יכול להמשיך לצמוח והניתוח יכשל. מומלץ כי הניתוח אף לא יעשה לפני גיל 15 ולגברים אף מאוחר יותר. גם התהליך אינו פשוט  – המנתח עושה חתכים קטנים בתוך האף בכדי לא להשאיר צלקות אשר ייראו לעין. לאחר מכן מפריד את העור ממבנה עצם הסחוס התומך שעשוי מסחוס ועצם. מבנה זה מסותת ומעוצב כדי ליצור צורה חדשה ובמקרה של הגדלת האף מוסיפים שתלים על אותו מבנה אשר מאפשרים להגיע לצורה הרצויה. לבסוף מניחים בחזרה את העור על המבנה החדש ושמים חומרי ריפוי על החלק הפנימי ואחרים על החיצוני. הראשונים כוללים בעיקר טמפונים אשר מייצבים את האזור שנותח והשני, הוא גבס אשר נושא את הצורה החדשה של האף. בערך 10 מכל מאה אנשים אשר עברו ניתוח אף חוזרים לזירה לניתוח נוסף בכדי לחדד פרטים שנשארו מהניתוח הראשון, הצורך בניתוח מתקן אינו ניתן לצפות מראש והוא עלול להיות אצל כל מנתח. באופן כללי ניתוח אף נעשה באופן אמבולטורי, אך במקרים מסוימים יהיה צורך גם באשפוז לילה. משך הניתוח הוא כשעתיים ונעשה תחת הרדמה מקומית או כללית., תלוי בסוג הניתוח והעדפות של המנתח כמו של המנותח.

וכמובן שקיימים גם סיכונים כגון זיהום, דימום,בעיות נשימה (שיבושים באף),אי שביעות רצון עם התוצאה ועוד. כך שאולי כדאי להתמקד בפן של התזונה ושל הספורט אלא אם ממש אין ברירה.

הזעה

הזעת יתר, הנקראת גם היפרהידרוזיס היא מצב ממש ממש לא נעים. תחשבו אם הייתם מזיעים כל הזמן, איזו תחושת אי נעימות, הריח, הרטיבות ובכלל. במיוחד במציאות הלחה שלנו ובמיוחד בחודשי יולי אוגוסט. אנשים שסובלים מהזעת יתר חווים הזעה מוגזמת בפנים ובכפות הידיים או הרגליים, כתמי זיעה במקומות שונים על בגדיהם ועוד. אכן מצב בהחלט לא מתאים.

הפתרונות כיום נעים בין תכשירים שונים, טיפול פסיכולוגי ועד לטיפול כירורגי בבלוטות הזיעה בפנים ובאיזורים בעייתים אחרים. הזיעה במקורה היא פטנט גאוני של הטבע לקרר את הגוף ע"י הסעה של אוויר בעידן הטרום מזגני ועם זאת היא יכולה להפוך למטרד של ממש.

הזעת יתר מציקה במיוחד בעת פעילות גופנית או אפילו אכילה. לאכול ולהזיע זהו מצב מאוד לא נעים ומאוד לא נוח. כמובן שישנם מאכלים שמעודדים הזעה כגון מאכלים חריפים או מרקים שמהם מאוד מומלץ להימנע כמו גם מאלכוהל וקפאין במקרים מסויימים.

מה כן מומלץ לאכול?

מזונות הכוללים סידן, אשלגן, אקליפטוס, עלי אגוז וכדומה יכולים לסייע להרגיע את מערכות הגוף. כמובן שגם קירור הגוף ע"י נוזלים הוא מומלץ. יש הטוענים כי פירות וירקות טריים יכולים לעזור אך לדעתי אלו תמיד עוזרים ולרוב בריאים (אם לא מגזימים בפירות בשל כמות הסוכר) ולא רק במקרה של הזעת יתר. בישול בשמן זית נוטה להתעכל טוב יותר ובפחות מאמץ מצד הגוף.

יש הממליצים על תה מרווה בשל מרכיביו אך איני יודע אם תה הוא רעיון טוב כלל למעט בחורף. בכל מקרה חשוב להימנע משום, בצל, אמבה ורטבים דומים המחממים את הגוף וגרוע מכך מוסיפים לזיעה ריח נוראי שמופרש לכל הסביבה.